צמאה נפשי
הטיסה הראשונה שלי היתה ..
הטיסה הראשונה שלי היתה בגיל 12 .
עמדנו כל הילדים בהתרגשות מסביב לדשא הגדול ברחבה העירונית.
זה היה יום ל"ג בעומר, חם ומזיע כרגיל בעונה הזאת בעיר יבנה של שנות ה-80 היפות.
הכרוז הכריז על מספר הכרטיס הזוכה , היו שלושה זוכים אם אני זוכרת נכון.
ואני אחת ביניהם !
וזכיתי !
( עכשיו כשאני משחזרת את זה בראש, עוברת בי תחושה נעימה של ברת מזל , מצליחנית כזאת..)
ולקול מחיאות הכפיים של הילדים ,
ולקול ההתרגשות של ההורים ,
פסענו אחר כבוד בתוך המדשאה לקבל את הכרטיס הנכסף ל.. טיסה בשמי הארץ .
לא נפרט כאן ש"הארץ" במושגים של הזכייה היתה – גבולות הים שבין יבנה/פלמחים -הרצליה,
אבל , היי, טסתי לראשונה (!) במסוק חמוד כזה, עם חלונות שקופים, ואוזניות על האזניים
והשקפתי מלמעלה על הים והיבשה
והייתי בעננים .
ילדה בת 12. זוכה בהגרלה.
בטיסה .
ארוע מרגש ביותר !
זה היה במסגרת של תהלוכת חב"ד המסורתית בל"ג בעומר.
אני זוכרת איך שיננתי עם כל הילדים את 10 הפסוקים , ואיך הלכנו בחום הגדול ברחבי העיר בשירה והתלהבות.
ילדה בת 12.
יונקת מעולם חב"ד , גדלה בבית לא חב"די ביומיום הפשוט, אך מסתבר חב"די בנשמה .
באהבת כל יהודי באשר הוא, בלמידה מסיפורי חסידים על אורחות חיים ועל מידות טובות.
בקייצים הייתי בקייטנות של חב"ד והרב והרבנית של חב"ד בעיר היו אהובים עליי עד מאוד.
גרנו בשכנות לבית חב"ד וסייעתי להם כפי יכולתי בכל הצרכים שלהם לקראת הקייטנות, והאירועים.
חב"ד.
כולם מכירים את חב"ד בעיקר בזכות הבתים מעבר לים – הכתובת לכל יהודי, לכל מבקש ארוחה חמה וכשרה,
וגם מקום לשמוע בו עברית ולהרגיש בו קצת בבית במיוחד במדינות עולם שלישי..
חב"ד.
גדלתי ובגרתי על ברכי בני עקיבא. תורה ועבודה.
אבל פינה חמה בלב נשארת לי לחב"ד.
ובכל שנה ביט' כסלו , מתעוררים לחייים, מרימים לחיים , לחיי החסידות , לחיי הגאולה.
בשנים האחרונות זכינו ויש הפקות מוזיקה אדירות וירידי ספרים גדולים.
הפקות ענק שלא מביישות את האומנים הגדולים בעולם.
תאורות, נגנים חיים , קטעי וידאו , אומנים מעולמות שונים נפגשים על אותה הבמה,
פירוטכניקה אחת גדולה של חסידות.
של אהבת האדם, של אהבת השם. של התעלות ושל רצון לגאולה.
והשנה.. יט' כסלו מגיע אחרי כמעט שנתיים של קורונה.. והאולמות מלאים מפה לפה , ברצון לרקוד, לשמוח, להתחבר .
מופע אחרי מופע, שבוע שלם של אנרגיות אש.
והלב... הלב.. מתעורר באהבה.
הלב פתאום מגלה כמה יובש יש עליו.
כמה סתימות יש במעברים.
כמה אטמים התווספו במקומות בהם היו פעם פתחים.
הלב פתאום מבקש, צועק, להתחבר למשהו הגדול הזה שמנגן אותו בקצב ובניגון ובמילים ,
איי המילים.
לא מורכבות , לפעמים הן רק הימהום בקצב הניגון , אבל הן נוקבות בכל הסדקים.
מחוררות את כל צינורות הרצון ,
והצמא,
לעצמי ,
לאהבה,
ליצירה,
לגאולה. כללית , ובעיקר- פרטית.
לחיים,לחיים.









