איך הפכנו את הלימון לחופשת חורף מפנקת
איך הפכנו את הלימון לחופשת חורף מפנקת
מיכל ויעלי חזרו ללימודים השבוע אחרי שהות של שבועיים וחצי בבית.
מה שהתחיל כצורך בבידוד של 3 ימים, התארך בשל הצורך שלי להיות בשליטה.
לא רציתי סיבוכים. כולנו מחוסנים, לא צריכים בידוד (אלא אם מישהו ח"ו חולה)
ולא התחשק לי כל הפינג פונג הזה- יום שגרה, יומיים בידוד, לכן הכרזתי בקול גדול - אנחנו בחופשת חורף.
בכיף.
ובחופשה... כמו בחופשה...
המטבח פעיל מסביב לשעון , מכונת הכביסה כורעת תחת הנטל (טוב, זה גם בשגרה ב"ה..) והסלון.. מתהפך ומסתדר פעמיים ביום לפחות.
משחקים יוצאים ונכנסים , אנחנו יוצאות ונכנסות בהתאם למזג האויר,
והעולם כולו מסתובב ומסתחרר.
אבל אנחנו... בחופשת חורף.
קצת יוצאות לטבע, קצת רוקדות כמו בסגר הראשון , קצת צובעות מנדלות ובשעת ייאוש אפילו הכנו עוגיות יחד.
ז"א הן הכינו עוגיות, אני סתם רבצתי לי על הספה. לא זאת , השניה. שיניתי זוית מעת לעת.
ביני לביני - בהתחלה היה לי קצת מצפון.... והקולות הפנימיים נזפו בי... יערית , את חיה בסרט.. אבל ניסיתי לאמץ לי רכות . דוווקא עכשיו מכל המקרים , מכל הרגעים, בחרתי לאמץ לי רכות.
הרגשתי שזה גדול עליי להסתחרר בסחרחורת הזאת.
הרגשתי שאני משחקת פה משחק שאני לא יכולה לעמוד בכללים שלו, ואני שונאת להפסיד (גם את זה גיליתי בחופשת החורף , במרתון שש-בש יומיומי)
והחלטתי להיות קשובה לקולות העמוקים האלו המבקשים קצת חמלה, קצת עין רכה, ולפזר לעצמי עוד קצת עין טובה על המצב ועל עצמי.
ניתקתי את עצמי כמו שאני יודעת לעשות היטב כשאני לא משתתפת בכללים של העולם, חיפשתי לעצמי את המקום הזה לנשום בקצב שלי , בתנאים שלי , בשליטה שלי.
והעולם כאילו הקשיב לי.
ודברים התסדרו במישור העסקי והתיישבו בדיוק לרצוני, התאימו עצמם ללוח הזמנים שלי ולקצב שלי.
חלק נדחו , חלק התבטלו וחלק התקיימו.
ועל כולם אני מודה.
והשבוע- אחרי שבועיים וחצי, החופשה נגמרה.
והשגרה חוזרת אט אט. ויש שיעורי בית, ויש הודעות הדבקה שאולי רלוונטיות גם אלינו , והפעם אני יודעת שזה זמני, וביום חמישי , רשמית, תחזור השפיות , או לפחות חלק ממנה.
והעולם, כמו מקשיב לי ,
ודברים מסתדרים ומתיישבים בדיוק לרצוני ומתאימים עצמם ללוח הזמנים ולקצב שלי.
ואולי זאת רק אני ששיניתי את המבט.








