מי שלא מביט לגמרי מפסיד
תבואי, היא אמרה לי, את חייבת ..

אמנות רחוב בשבילי עד היום היתה גרפיטי מתוייר בלונדון שתיזזתי יום שלם ברגל בשכונות מפחידות כדי לראות ,
וחיקוי לא מוצלח בפלורנטין של לפני שנתיים בערך.
וסטיילינג... נו , זה מושג שלא מצליח להיות מושג אצלי כבר הרבה זמן כי... מיליון תירוצים ואף לא אמת אחת.
אבל , כך טוענות החברות, יש דברים שיש לך בטבעי..
אז גררתי את צורית , שכנתי וחברתי חובבת האמנות , הסטיילינג ותל אביב - והגענו לראות במה מדובר.
בהחלטה מודעת לא הבאתי איתי את המצלמה.
אני לא הולכת עכשיו לעשות צילומי רחוב. הכרזתי לעצמי במראה.
אני הולכת לשאוב השראה לצילומים הבאים שלי.
צילומי תדמית או צילומי משפחה ואפילו צילומי בת מצווה יכולים וצריכים להיות מושפעים מהעולם הפנימי שלי לא פחות מזה החיצוני.
ולכן אני מתעקשת להעשיר את עצמי ולהשאיר את המצלמה בבית.
כשלכל אחת מאיתנו יש בכיס סלולרי עם מצלמה "משוכללת"-אין בכלל מה לחשוש מהעניין.
וכך חמושות בסוללה טעונה, עם דחף גבוה לקפה שמנו פעמנו לנקודת המפגש- הכניסה למדרחוב נחלת בנימין.

אחרי פעמיים קפה, פגשנו את שאר הקבוצה הרמנו "לחיים" והתחלנו את הסיור.
בליל של מילים , קולות רחוב מתעורר, רחש הקמות דוכנים והתרגשות גדולה.
זאת התערובת לתוכה התהלכנו מנקודה לנקודה.
רחוב שלם שהפך חזון של יחידים למוזאון חברתי ציבורי במרחב הפתוח.
גלריות רחוב נפרשות לאורך, לרוחב, על קירות , מרזבים, ספסלים , עמודי תאורה, עמודי חניה.
על כל דבר שאפשר לצייר, בערך.
לצייר, להביע , להוציא מחשבות, תחושות ורגשות מהפנים אל החוץ.
חשיפה של אומן אחד, קורות חייו של אומן אחר, וגילוי נאות של אמנית שחזרה מחו"ל רק כדי לכתוב שאין כמו אהבה עצמית.
בסופו של יום כולנו זקוקים לחסד. של עצמנו אל עצמנו. אהבה עצמית.
משם כבר יזרום הכל.
תזרום אהבה לאחר, אהבה לעולם.
מדהים לגלות כמה יופי, ועומק מסתתר בין חנויות צבעוניות , בין דוכני קפה הומים, בין עצים גבוהים פורחים בוורוד.
מדהים לגלות מה מכילה נפש האדם כשאין שומע. כשאין פרשנויות וכתוביות.
עמדתי נדהמת מול איורים , קווים , צבעים ומילים שלא שמתי לב לקיומם בעוברי במקום בפעמים הקודמות.
אולי המצלמה נשארה בבית, אולי מהסלולרי הצלחתי להביא מעט מהיופי האצור בפינות הנסתרות של רחובות נחלת בנימין,
מהיופי העצור בנפשם של אמנים שמוצאים את אמנות הרחוב לבית.
מה שבטוח - למדתי להתבונן יותר. על הסביבה, על עצמי.
וכשאני מתבוננת יותר , ומחפשת יותר, על קירות , ספסלים, עמודים ושאר חפצים- אני בטוחה שאמצא יותר.
בשביל הצילומים הבאים שלי, ובעיקר בשביל הנפש שלי.








