להתחייב באמת
שלפתי קלף, באמצע המבול...
שלפתי קלף באמצע המבול, אבל רק אני נרטבתי.
ההתרגשות שלי היתה בשיאה, ממנו, מהקלף. אבל הדמעות שלי לא הצליחו לצאת החוצה. נתקעו בפנים.
אז הוא לא נרטב. למרות שזה היה באמצע המבול.
כשבחוץ השתולל מבול של שקט מבורך מתקשורת ווצאפים ופייסבוק,
אני התכנסתי לי בתוך תיבה כזאת שמגינה עליי מהבחוץ.
תיבת שיש בה זוגות זוגות –
אשה וחלומה ,
אשה ופחדיה ,
אשה ורשימותיה,
אשה וציפיותיה,
אשה והצלחותיה,
אשה וכשלונותיה.
זוגות זוגות
וחבילת קלפים אחת. מונחת שם בקרן זוית.
תמיד היא שם.
ואני , אני אפילו לא אוהבת קלפים..
ואז שלפתי אותו. את האחד , המיוחד, שמבקש ממני לפעול בעקבותיו בימים הבאים.
מעין מסר לבאות .
ונדהמתי לגלות.
על הקלף היה כתוב באותיות שחורות
"להתחייב באמת".
ובבת אחת מצאתי עצמי מטולטלת... (נולדתי מתולתלת אבל זה למאמר אחר 😊
אני ?? לא התחייבתי באמת ??
הרי מהיום הראשון שהחלטתי , כתבתי בטוש עבה על הקיר-
בעין טובה – יערית יאיר.
אז מי אתה, קלף קטן , דק , צבעוני ומעצבן שכמוך
שתבוא ותערער לי את המחוייבות ?? באמת ??
וכי מה הוא המדד ? מה דופק התנועה ? ומה עם הולם הלב- יש לו כוונה ?
ומה עם הזיק ההוא, הניצת בעיניים – מחשיבים אותו שמה בארץ הקלפים ?
מה עם הנשימות והסבלנות והאמונה ?
מה עם הרצון והרשימות וההמתנה ?
מה עם ימים של למידה ? שעות של תסכולים ? ניסוי וטעיה ? גילוי ותהייה ?
והדם שלי סוער, הכל בי בוער. ונדמה שהקלף מסעיר את כל אמות הסיפים שלי ,
את כל החלקים הפנימיים שלי .
ובחוץ...מבול... !!
אבל זה מבול של שקט.
אף ציוץ לא נשמע, אף סטורי לא מתעד.
אפילו התנאים לצילום במכשיר כאילו היה מצלמה דוממת לא היו טובים שם באמצע המבול הזה.
והוא מבקש ממני להתחייב באמת.
אז העליתי חיוכים מנומסים והודיתי לאלוהי הקלפים שזימן לי מילים שהן הכי מדוייקות עבורי,
כי ככה זה עם קלפים- אם אתה לא מסכים איתם שהם הכי מדוייקים לך – הם רודפים אותך עד שאתה מבין לבד שהגיע הזמן להסכים.
הגעתי הביתה עייפה, סוערת ורצוצה.
לקחתי דף וכתבתי בעט -
הריני מתחייבת באמת !
ולכל מי שעדיין לא מכיר- נעים מאוד- בעין טובה, יערית יאיר.









