להסכים להיות אני ומה הטיפ הכי חשוב בצילום
ראש חודש אב הגיע
ואיתו הטבעת מתהדקת.
מצור שהתחיל לפני כמעט שבועיים
בצום יז' בתמוז
והולך ומיציר, עובר דרך מיצרי ראש חודש אב, תשעת הימים,
חוצה את השבוע שחל בו ויסתיים , יש המאמינים בגאולה שלמה, בצום ט' באב.
גם אני מאותם המאמינים.
אמנם לא הייתי כאן ממש כשחרבו שני בתי מקדש , באותו היום, בהפרש של שבעים שנה.
שניהם.
באותו היום.
אין סמלי יותר מזה.
המקום שאיחד, קירב, קידש, בית תפילה לכל (!) העמים ,
פעמיים נלקח מאיתנו בשל היותנו לא זכאים.
לא זכאים לקדושה ?
לא זכאים להנהגה אלוקית ?
לא זכאים לאחדות מקרבת ?
לא זכאית לראות כהנים בעבודתם ולשמוע לוויים בנגינתם ?
אין לי מושג. אין לי מושג בחשבונות שמיים,
בקושי רב בחשבונות פה , על פני האדמה, אני מצליחה לתפוס בשכלי דבר או שניים.
ולצערי כי רב,
ההרגשה שהתעוררתי איתה, הבוקר,
ראש חודש אב,
היא שאולי אולי גם השנה, בט' באב נהיה חסרים.
נהיה חסרים את הגאולה שאני כל כך מאמינה ומייחלת לה.
אולי המסך השחור שיש לי על העיניים המאמינות נהיה עבה עד כדי מציאותי,
אולי המנוע הפנימי שלי לא חזק כמו שחשבתי שטיפחתי אותו להיות
אולי המנוע הפנימי שלי חלש מלהכיל את כל מה שמתרחש פה סביבנו בארץ הקודש האהובה שלנו.
ואולי זה פשוט ככה.
זה מה שצריך להיות.
עד אז אני אמשיך לתדלק את המנועים הפנימיים שלי
בתקווה שיהיה לי מספיק כח לפזר את מסך הערפל הכהה מעל עיניי
ואתחזק ואאמין שהלוואי הלוואי שבט' באב הקרוב הבא עלינו לטובה,
לא נצטרך לצום ונידחס בפקקים בדרך לירושלים הקדושה.
תגידו אמן.
לכו תדעו...
למה התלבטתי אם לפרסם את הטור הזה
ומה הטיפ הכי חשוב בצילום בעיניי
הטקסט שקראתם למעלה הוא חלק ממה שמרכיב ומורכב בנפש שלי.
יש בכל אחד מאיתנו הרבה יותר חלקים פנימיים , שאנחנו מטפחים / מתמודדים איתם בינינו לבין עצמנו,
בינינו לבין בוראנו, מאשר חלקים חצוניים שאנחנו מתמודדים איתם בינינו לבין הסובבים אותנו.
בימים האחרונים אני שמה לב למשאלות הלב שלי, איך הן באות לידי ביטוי בתפילות שלי, במעשים שלי, בכוונות שלי.
ולפעמים , לא נעים להודות, יש פער. יש פער בין מי שאני רוצה להיות לבין מי שאני.
יש פער בין מי שאני
רוצה
להיות לבין מי שאני
מסכימה
להיות.
אני חושבת שאנחנו נולדים עם הפער הזה, אבל זה נושא לטור אחר..
ובדרך הזאת , שנקראת "חיים" , אנחנו חותרים להשלמת הפער.
חותרים לאיחוי הסדקים.
ובדרך נפערים בנו עוד ועוד , ובדרך נשברים לנו קצת מכאן וקצת משם,
ופעולות האיחוי והריפוי נהיות מורכבות יותר.
בעיניי,
הטיפ לחיים מאושרים הוא "פשוט" להסכים להיות מי שאתה. עם כל הפגמים והפערים בין החלומות למציאות. עם כל ההבנה והקבלה של המסע שאתה צריך לעבור.
וזה גם הטיפ הכי חשוב בעיניי בצילום.
להסכים להיות מי שאתה.
זה אומר להסכים לצלם גם אם המצלמה שלך "דפוקה" , להסכים לנסות ולהעיז גם אם "כולם מקטרים על התמונות שאני מצלם אותם" ,
להסכים לנסות עם ברכיים כואבות ,או עם גב זקוף שלא מצליח להתכופף או עם שערות שנתקעות בכל עץ
או שהשמש צורבת בך יותר מבאחרים, או עם האצבעות השמנות שלך שלא מצליחות להתמקד עם הכפתור..
להסכים להיות אתה.
עם המבט הייחודי שלך בעולם.
ולהביא אותו בתמונות.
אין אושר גדול מזה.
תנסו את זה בבית.
ככה מרגישים גאולה.
התמונות השבוע- התמונות הן מהעבר, לכבודה של ירושלים החסרה, בתפילה לגאולה שלמה במהרה.
תגידו אמן.








