על הרגע ההוא שאפשר היה לגעת ב...ניצחון...
רק כשישבנו בתוך המשוריין , בדרך המשובשת, תוך כדי יריות עזות
הוא אמר - את יודעת, אני קיבלתי עיטור גבורה במלחמת העצמאות..
ואני כבר לא יכולתי לעצור את הדמעה, ונתתי לה לרדת...
זה היה ביום ראשון, יצאתי לטיול עם הקשישים במסגרת הקהילה התומכת של מט"ב שאני מנהלת.
זה היה יום גדוש, עמוס , בעיקר עליות וירידות מהאוטובוס...אבל לא רק..
יום מלא בחיוכים , בברכות והודיות - על החיים , על המזל בחיים , על הבריאות , על הנהג והמלווים בכל פעם שעזרו ונתנו יד לרדת או לעלות, על המלווה שבסבלנות אין קץ תמכה בגב במעלה השביל בדרך אל התחנה הבאה, על דברים קטנים שאפשר עוד לעשות כשאתה בגיל 80 צמוד להליכון אבל מצליח להנות מהחיים ולצאת לטיול.
עז זה שאתה עדיין מרגיש את חרדת הקודש אל מול חיילים במדים ועדיין נרעד בהתרגשות מעיטור הגבורה של אי אז לפני הרבה שנים.
עיטור גבורה זה...
זה וואוו.
זה זורק אותך לרגע ההוא בו באמת ישבת בתוך משוריין בדרך משובשת וירו עליך...
לא כמונו , באתר זיכרון (מדהים) של רשות הטבע והגנים. (חאן שער הגיא- תרשמו לכם ותלכו בהזדמנות קרובה)
זה זורק אותך לחברים שנתנו את החיים והנשמה כדי שכולנו נשב כאן היום במשוריין מדומה
זה זורק אותך למילים ולמחשבות שנאמרו או התחבאו מאחורי הפחד מהלא-נודע
זה זורק אותך לתחושת הניצחון שהיתה חדורה בך מאצבעות הרגליים ועד לשיער הראש המלא של אז
זה זורק אותך לריחות הדם שלא ירדו לך מהידיים ומהאף שנים אחרי שכבר ישבנו כאן לבטח איש תחת גפנו
זה זורק אותך לתקוות ולתפילות , לנחישות ולעוז, לגבורה ולפחד , לייאוש ולנחישות להגן בכל מחיר
על הארץ הזאת,
וזה גם זורק אותך
לכאן ועכשיו
לנכדים ולנינים שנלחמים עכשיו בשוחות , ממש כמו אז, כתף אל כתף , להגן בכל מחיר על הארץ הזאת.
וכמו אז, גם הם בטח מרגישים וחווים את כל המנעד ההוא שהיה לך בלב ובראש שעה שעה , דקה דקה, אולי זו תהיה הדקה האחרונה שלך, אבל הניצחון , חייב לבוא, ואתה חייב להיות שם כשזה בא.
והרגע ההוא
שנתתי לדמעה לרדת
היה הרגע ההוא שהסכמנו בשתיקה, שנינו, בפער של 30-40 שנה
שאין לנו מדינה אחרת
ואין לנו עתיד אחר
ויש לנו עבר מפואר וחיילים מדהימים
שיתנו לה, לארץ הזאת, יתנו לנו, לאוהבים והכואבים אותה- את הנשמה.
ולזכרם של כולם מאז ומהיום
יצאנו מהמשוריין עם ראש מורם , רגליים רועדות
ולב פועם - בתקווה.
כמו אז- גם עכשיו.
זה קשה מנשוא, זה לא נראה באופק, זה לפעמים לא מושג בדמיונות הכי גדולים
אבל אנחנו ננצח !
אנחנו ננצח !
צירפתי לכם הרבה תמונות.. תלחצו על VIEW MORE..
וכמו תמיד.. גם התמונות האלו צולמו מהסלולרי..
רוצים לדעת גם לצלם מהנייד ? תזמינו אותי לסדנא :)

יערית יאיר
צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע
סדנאות צילום
סדנאות פוטותרפיה








