מחשבות ברזל שבוע שלושים
אזהרת מסע
לא היה שם מקום לעצור.
אבל הייתי חייבת לנשום את העצים האלו.
יש לי אהבה מיוחדת לעצי זית. לא יכולה להסביר, ועם השילוב של הצהוב והחום-אדמדם והשמש שדימדמה, בקיצור-
הייתי חייבת לעצור.
אז הסתכלתי שלא מפריעה לתנועה
ועצרתי.
נשמתי מחוץ לחלון את היופי הזה על אם הדרך.
מנהלי המקום בכלל לא התכוונו שיעצרו שם, זה רק כביש גישה בדרך למשהו שבעיניהם שווה הרבה יותר שאראה...
אבל אני עצרתי.
וצילמתי את היופי הזה,
ואפילו אמרתי שם על אם הדרך "מזמור לתודה" כי זה לא מובן מאליו כל היופי הזה בעולם שלנו, ועוד ככה סתם על אם הדרך.
וכשסגרתי את החלון והמשכתי בנסיעה
הודיתי שוב על מזלי הטוב שיש לי את החוכמה, האפשרות והכלים לעצור
ולהנות מהדרך.
בתקופה האחרונה אני במסע אישי משחרר שליטה.
המטרה : לחיות את הדרך.
לא לשפוט את איכות הדרך לפי התוצאה.
להבין שיש לה ערך משל עצמה לדרך הזאת.
ושהיא חכמה ממני.
ושבדרך הזאת יש לי את הבחירה אם לעצור, או לדהור.
אם להמשיך או לשהות.
אם להתפתל או להמשיך בדרך הישר.
וזה לא פשוט.
כל כך לא פשוט לבנאדם עם תכונות כמו שלי: משימתית, פריק-קונטרול, עם נגיעות של שאיפה לפרפקציוניזם לשחרר את מימד התוצאה ולהנות מהצבעים והריחות והאוויר והתנאים של הדרך, להתמקד במחשבות שהן שלי, ברצונות שהן שלי, בלקיחת אחריות רק על המעשים שלי, לראות צל כצל והרים כהרים, לא להניח הנחות, לחשוב מחשבות חיוביות חיוביות כל הזמן כל הזמן.. לא פשוטה הדרך הזאת.
אז בפתחה של השגרה החדשה הזאת שדפקה לי בדלת, כמו קיבלתי אזהרת מסע :
"על כרחך יצאת (שוב) למסע, לא תדעי מתי ולאן תשובי, יש לך רק את הדרך שאת הולכת בה, חבקי אותה והתמסרי אליה".
בפתחה של ההזדמנות הזאת -
אני מחבקת את הדרך, ומשתדלת להתמסר אליה..
מתפללת לצעוד צעדים טובים, מתפללת להיות נאמנה לעצמי ולשורש שלי,
מתפללת להיות מחוברת לרצונות האמיתיים שלי ולהצליח לעשות פעולות שמחוברות לכוונות שלי.
להחליף את שאלת ה- "מה יהיה" ולהתרכז ב -"איך הולך",
ולזכות לשליחים טובים באמצע הדרך.

הטור הזה התחיל מתמונה.
המחשבות שלי קיימות שם כל הזמן בתוכי, אבל איך להוציא אותן לאור לפעמים זה קצת יותר מורכב.
אז תמונה עוזרת לי לשחרר.
אני פותחת את הגלריה, ומסתכלת על התמונות שצילמתי בימים האחרונים.
התמונות שאני מצלמת לי כל יום משקפות את הלך הרוח שלי, את המחשבות והרגשות שלי.
לפעמים הן מתעדות תנועות שאני עושה, לפעמים מקומות שאני מבקרת בהם, אבל הרבה הרבה פעמים
התמונות משקפות את המחשבות והרגשות שלי באותו הרגע.
כמו התמונה הזאת שלפניכם.
והמחשבות שלי כמו נכתבו מאליהם בעת שהתבוננתי בה שוב.
אני רוצה להזמין אותכם למסע צילום ייחודי ופנימי שלכם. עם עצמכם.
לצלם כל יום.
בטח כבר קראתם אותי ממליצה על זה.. אבל אני אמליץ שוב :)
צלמו כל יום תמונה אחת לפחות. תתפלאו להרגיש כמה שזה ישחרר בכם .
תמונה של ארוחה טובה שטרחתי עליה תגרום לי להרגיש שאני משקיעה באנשים שאני אוהבת ושיש לי כישרון ויכולת לפנק ולאהוב גם דרך הסירים ותשכיח ממני את כאבי הרגליים והגב,
תמונה של פרח חדש שעלה בעציץ תגרום לי להרגיש שיש שכר להשקיה היום-יומית,
תמונה של עלה חדש ליד עלה נובל על העץ תגרום ללב ששלי לנתר כי יש תקווה!! אם עלה קטן עולה שוב וצומח, גם אני יכולה !
תנסו. אבל באמת. לא רק יום אחד. תנו לזה שבוע שבועיים, בהקפדה והתמדה.
ותראו שאתם גם נהנים מהדרך וגם נהנים להסתכל עליה כעבור זמן ולתת לרגשות שלכם ביטוי מזווית אחרת.
אם אימצתם את ההמלצה שלי וצילמתם -
תשאירו לי מילה , או בעצם, הכי טוב-
שלחו תמונה.
נכנסתי לגוגל תמונות שלי וכתבתי את המילה "דרך" . תראו מה מצאתי :








