תמונות הן סוג של ...
נמנעתי.
נמנעתי לכתוב כאן בשבוע שעבר.
השבוע הארבעים מתחילת המלחמה.
הדמיון שלי כאילו אנחנו סופרים לקראת לידה מדומיינת של ניצחון או של שלום עולמי או של אור גדול שמשנה את העולם
כל הדמיונות האלו גרמו לי להימנע.
ולחכות.
אולי בחנתי את היקום, את אלוקים, כאילו הוא חייב משהו לדמיונות שלי,
אולי בחנתי את הגנרלים הגדולים, כאילו הם סופרים כמוני במושגים של לידה,
אולי בחנתי את עצמי, אם אחרי ציפייה כל כך גדולה יהיה בי הכוח לקום ולהודות שהציפייה הזאת היתה לא מחוברת למציאות, ועכשיו לאן אני אתעל את כל אנרגיית הציפייה הזאת,
או שאולי הבנתי שאני לא מבינה כלום במציאות ?
כך או אחרת - נמנעתי.
והנה אני כאן היום.
בסופו של השבוע הארבעים ,
מחליטה לשמוט את הספירה.
אני סופרת בלב, כל יום , כל מהדורה (בין אם אני מאזינה לה או לא) , סופרת בלב כל חלום שמתנפץ, כל אמא או סבתא עצובה שאני פוגשת ,כל ילד או ילדה מצולקים שאני רואה.
סופרת בלב.
בשבת הקרובה נספור ארבעים ואחת שבועות. שזה מעל לזמן...
ובמושגים של עצב, כאב, אובדן ומלחמה - זה הרבה מעל הזמן..
אבל אם יש נחמה בעולם
אז היא נמצאת בלב אלו ששמטו את הספירה, ופשוט חיים את ההוויה.
חיים את האובדן, חיים את מה שנשאר עם מי שנשאר.
חיים לאור האסון שפקד אותם.
אם יש נחמה אז היא האור שיש לנו בחיים.
ואם יש בנו צד שמחפש נחמה -
עלינו להתמקד באור.
אני מצאתי כמה אורות כאלו השבוע, שהאירו לי שהחיים חזקים מכל ספירה
שהחיים חזקים מכל רוח רעה,
אורות כאלו שמנצנצים לי ששום דבר לא נמשך לנצח.
אורות כאלו שקוראים לי
להמשיך.

תמונות הן סוג של נחמה...
בשלושת השבועות האחרונים העברתי יותר מ-20 סדנאות צילום בסלולרי לילדים, במסגרת ארגון תלמ"א המדהים , המעודד את הקניית השפה האנגלית.
מורים מחו"ל מגיעים בהתנדבות גמורה לחודש ימים לארץ ומלמדים את הילדים אנגלית בצורה חווייתית , במסגרת קייטנות אנגלית.
הילדים מקבלים תכנים חווייתייים ועל הדרך מעשירים את אוצר המילים שלהם ורוכשים ומחזקים את השימוש בשפה.
בסוף כל סדנא אני אוהבת להגיד לילדים שיצלמו ימים טובים, רגעים שמחים, חוויות טובות ונעימות, וישמרו אותן למזכרת בגלריה. כך יוכלו בזמנים פחות טובים לפתוח את התמונות ולשאוב מהן נחמה ועידוד ולהיזכר בטוב.
וילדים, כמו ילדים, הלב שלהם פתוח ומשדר את מה שעל ליבם- שאלו בכנות- ואם זה דווקא יעציב אותי ? לראות את כל הטוב שהיה ועכשיו אין לנו ?
-הכל עניין של זווית הסתכלות, עניתי להם. לראות את הטוב שהיה ולדעת שעוד יהיה טוב.
שום דבר לא נמשך לנצח. לא הטוב,כולנו יודעים. אבל גם לא הרע.
ואת זה קצת שכחנו...
הנה כמה תמונות מהצפון האהוב , הבוער והנטוש שלנו.
תמונות שהן נחמה, אני שואבת מהן עידוד-עוד יבואו ימים טובים יותר ונחזור ונטייל ונחיה ונפריח השממה.
מתוך ניצחון מלא מדן עד אילת.
תגידו אמן.





יערית יאיר
צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע
סדנאות צילום
סדנאות פוטותרפיה








