למי קראתם מתאמצת...
חלק חשוב שלמדתי בתקופה האחרונה
ואולי חבל שלא למדתי את זה קודם בחיים שלי .
שאין קשר בין המאמצים שלי לבין התוצאות.
זה נכון ש "לא יגעת ומצאת אל תאמין" ואני בתפיסת חיים שחייבים לעמול על דברים כדי שיצליחו , או שיתקיימו בכלל ,
ועדיין אחד הדברים החשובים שלמדתי הוא שיחד עם חובת העשייה וההתאמצות - אין לי מושג מה יהיו התוצאות של המאמצים שלי. ויותר "חמור" מזה- אין לי שליטה על זה.
אתם יודעים איזה "מפחיד" זה לבנאדם כמוני להבין את המסקנה הזאת ? שאין לי שליטה על התוצאות של המאמצים שלי ?!
מה ז"א אין לי שליטה ?? הרי אם אני אתאמץ במטבח על הבצק – יצא לי לחם מושלם.
אז זהו שלא. (ואל תשאלו איך אני יודעת...)
ומה אתם מחמיאים לי על התבשיל ה"מיוחד" הזה , עשיתי אותו בעיניים עצומות...
כאלה ועוד...
וזה נכון בכל התחומים בחיים. תבחנו את זה אצלכם .. מעניין מה תגלו...
אחד התחומים שאני מרגישה את זה הכי הכי חזק זה היותי עצמאית.
אחרי יום וחצי בעולם הזה שנקרא עצמאית – הפקדתי את הלו"ז שלי בידי מנהל העולם.
ואמרתי לו – היומן שלי בידיים שלך. אתה תמלא לי אותו כמו שאתה מתכנן לי ואני אעשה את המקסימום שאני יכולה כדי שהכל יעבוד טוב, מקצועי, בצורה אמינה ובעין טובה.
וכמה סבלנות ואמונה ואמון וביטחון ועוד קצת סבלנות ואמונה זה דורש.
אני חושבת שאלו התחומים שכצלמת עצמאית אני עובדת בהם הכי קשה.
לצלם, ולערוך , ולשווק- זה קל.. הרבה טכני, לומדים לעשות את זה יותר טוב עם הזמן והניסיון.
רוב הזמן במקביל לזה שאני מזיעה במאמצים של עשייה, אני מזיעה בנבכי הנפש על מידת הבטחון . שהכל מדוייק. והכל מגיע בזמן שלו, בקצב שלו, במידה שלו.
לפעמים אני מגלה תגובות טבעיות כאלו מול עצמי, ומתנגדת בתוכי להשקפה הזאת שאני בעצמי מאמינה בה, ולוחצת ולוחצת ולוחצת, ואז מבינה את זה רק בדיעבד,שאין לי שליטה. ואז אני קשה על זה עם עצמי תקופה מסויימת, ואז מגייסת בי את מידת החמלה וההרפיה וחוזר חלילה...
ולפעמים זה זורם בקלות ומצליח.
זה הכל עניין של אִמּוּן. הרי גם סבלנות וגם ביטחון (ואולי אפילו אמונה) הם שריר שאפשר ואנחנו צריכים ואולי אפילו מחוייבים לעמול ולפתח.
אחרי חודש מלא בו תיפקדתי גם כשכירה במשרה מלאה וגם כעצמאית במשרה מלאה ישתבח שמו (יש לו לה' דרכים מעניינות ללמד אותנו דברים)
אני מתפללת על עצמי , שבין השאר,
אדע להקשיב למילים האלו שפתחתי בהן.
שאדע ליישם את הלימוד החשוב הזה בעוד תחומים בחיים, שאלמד לשחרר קצת שליטה,
אבל רק במידה, שלא יתפזר לי הכל ממש ואז אצטרך להתכופף על הברכיים ולאסוף את הכל..
אני והברכיים זה כבר סיפור חורק לטור אחר...
תנחשו מאיזו זווית צילמתי ?



יערית יאיר
צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע
סדנאות צילום
סדנאות פוטותרפיה








