על בוקר אחד ורחוב מתעורר
יש משהו קסום בעיניי בהתעוררות של רחוב בבוקר .
ביישוב- הבוקר עולה בעצלתיים, קודם השמש עולה, תריסים חשמליים נפתחים ברעש שמסלק את החתולים מכיסאות הגינה (החצופים האלה יושבים על כל דבר... )
ואז מגיע השומר של הגן , עושה סריקות מסביב לוודא שהכל תקין ורק אז מגיע רעש האנשים והמכוניות , שמזדחלים להם לאט , עם עייפות של בוקר על הפנים, נפרדים מהילדים בפתח הגן וממשיכים בדרך אל עבודת יומם.
בתקופה האחרונה יוצא לי להתעורר פעמיים.
פעם אחת בישוב ואחרי נסיעה רדומה וקצרה מתעוררת שוב בעיר.
ומצאתי בזה קסם.
לראות איך תריסים סגורים מתעוררים לחיים , איך מטאטאים את הרחובות , פורסים את הדוכנים, מנקים את האבק מעל שלט שמבשר "פתוח".
איך ההוא מהירקות ממקם את הכיסא שלו שיהיה בזווית שיתפוס שמש אבל שלא תציק לו בעיניים ובאותה הנשימה גם תתן לו זווית צפייה על הדוכן ועל העוברים ושווים -זה אומנות זה..
לשמוע גבר מבוגר מזמזם שיר של בוקר כשהוא מסדר את הנעליים על השולחן ומצמיד לכל סוג את שלט המחיר המתאים , את ההיא מהמספרה פותחת חבל תליה בקצה, מנסה לתפוס קצת שמש בלי להפריע להוא מהירקות...
חוויית בוקר שכזאת....
והכי אני אוהבת לראות את השניים האלה, שחצו מזמן את גיל 70 , יושבים עם כוס קפה שחור על שפת המדרכה ועיתון של בוקר מגולגל לידם , אולי הוא מאתמול בכלל, מי קורא..
מפטפטים להם בנחת של בוקר ואת ההוא , שנראה בן גילם וכנראה חבר באותו הפרלמנט של בוקר איתם , צועק להם בלי חולצה אבל עם חיוך מרוצה מהמרפסת –
"...יאאללה שלכם , אני משקיף עליכם מהבלקון, פה מלמעלה ואתם יושבים לכם למטה..." 😊 והוא צוחק מבסוט , כאילו כל יום אנחנו מורידים את הנייה ,
ואיך הם צוחקים שם מלמטה, בצד השני של המדרכה, וצועקים לו בחזרה שיבוא כי הקפה כבר מתקרר ונמאס להם לחכות לו עם הסיגריה...
ואני עוברת שם בדרך ליום שלי ומחייכת ..
מודה על זה שרגע אחד מתעוררת לקולות ציפורים בפסטורליה של יישוב
ורגע שני מתעוררת לקולות אנשים אוהבי חיים שהבינו דבר או שניים על החיים
ואיך כדאי להתעורר לקראתם...

השבוע נפגשתי עם ילדת בת מצווש מתוקה לצילומים לקראת בת המצווה.
נפגשנו בגן הלאומי באשקלון.
אני מאוד אוהבת לצלם בנות 12 רגע לפני שהן הופכות לנערות , רגע לפני שהן משתנות ועוד התום יושב להן על הפנים..
לראות איך הן באות ככה, פתוחות, פשוטות , בלי מניירות, עם בושה ילדית כזאת, עם הרצון להתבלט אך החשש איך לעשות את זה, זה באמת לא פשוט לגלות מי אתה ואז להביא את זה מול מצלמה.. וכל זה בפרק זמן כל כך קצר..
וזה מצליח, הרבה בזכות הכנה טובה לקראת הצילומים והרבה מילים מרגיעות שאני שולחת להן..
תהיו אתן, הכי טבעי, הכי פשוט. אם יש לכן דברים שאתן אוהבות ועושים לכם טוב - תביאו איתכן לצילומים. אל תתחפשו למשהו שאתן לא.. וזה עושה את שלו ומשפיע. ואחרי כמה קליקים , וכמה חיוכים קטנים שיוצאים בבושה, הן כבר זוקפות את הראש והחיוך מתרחב והגוף נרגע והתמונות זורמות...
אני גם מאוד אוהבת לצלם בגן הלאומי, יש שם כל מה שצריך לבוק מגוון - עצי זית , ושבילים , מדרגות עתיקות, מבנים קטנים ישנים פזורים ברחבי הגן , וכמובן ירידה לחוף הים.. זה מאפשר משחקיות עם הרגעים , ומאפשר תנועה וריצה בשביל , ישיבה לצד העץ, טיפוס על גזע גדום, הכל כדי שהילדה תשתחרר ותהנה מהחוויה, הרבה לפני שהיא רואה את התמונות.
שתרגיש טוב. שתרגיש מיוחדת. שתרגיש כלה ליום אחד.
ושמחתי כל כך על היכולת לשלב את האהבות שלי בחיים.
את העשייה החברתית בשעות היום ,את היכולת להביא כשרונות שלי לידי ביטוי בעוד תחומים
ובשעות אחה"צ להביא לידי ביטוי את הצדדים האמנותיים , המתבוננים, היוצרים.
ולנשום שקיעה של ים.
רואים איך אני אוהבת את הים...?

יערית יאיר
צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע
סדנאות צילום
סדנאות פוטותרפיה








