מטה אוזן
בדיוק כשחשבתי שאין לי את האומץ, היא נשברה בקול רעש גדול.
הזכוכית.
זאת שלא נשברת עם רסיסים, רק עם רעש.
זאת שמכסה הכל. התקרה הזאת שמדברים עליה.
גיליתי שיש לי אחת שלא שברתי, באיזור האוזן.
ובדיוק כשחשבתי שאין לי את האומץ לעשות את החור הקטן הזה , מעל ההוא הקיים, היא נשברה.
תגידו " על חור שני באוזן??על איזה שטויות את מדברת.."
אבל אני גדלתי בצורה אחרת. באווירה אחרת.
פעם מזמן מזמן , במחוזות ילדותי שכבר מזמן שינו פנים וצורה, חור שני באוזן היה מעשה שלא ייעשה.
עשו אותו רק כאלו שפורצות גבולות..
ועל האוזניים של כולנו הונחה תקרת זכוכית יפה כזאת. גם על האף.
אז היה קול נפץ חזק כשהתחוררה לי האוזן שוב.
במשך יום שלם הלכתי כשראשי נוטה לצד המחורר וידיי מלטפות כאילו מדובר ביהלום יקר ערך, כשבעצם בדורנו אנו מדובר סתם בחור חסר ערך..
בתקופה האחרונה, ככל שהתקרב מועד הבחירות, עטיתי על אזניי מסכי ברזל. לא זכוכית, ברזל.
לא רציתי לשמוע מההוא ועל ההיא, לא רציתי להיכנס לוויכוחים אינסופיים שברור כשמש שכל אחד יצא מהם כמו שהוא נכנס אליהם או הרבה יותר דבק בעמדתו. עוד לא ראיתי ויכוחים והתנצחויות שהניבו תשובה כמו "אולי יש משהו בדבריך, אחשוב על זה".
יש תקופות שהשיחה היא לשם ויכוח, לשם השארת חותם כמו תדעו " לי יש דעה".
ואני..האזניים שלי לא יכולות להכיל את זה. זה תמיד נגמר רע. גם כשאני בצד של הבעד וגם כשאני בצד של הנגד.
אז שמתי שיריון כבד.
וכשכבר עברו הבחירות והוכרעה ההכרעה וחשבתי שאולי יהיה פה קצת שקט ,
והחור הקטן שעשיתי באוזן ניפץ כמה הגנות..
הבנתי שעדיין מוקדם מדי ועדיף לי לחזור למסכי הברזל עם כל העצב והצער והדרמה והשמחה וההקלה.
והחור הקטן שניפץ אצלי זכוכית גדולה מנחם אותי כמו אומר
מה שפעם היה גדור גדר חזקה כעבור שנים נראה כמו סתם עוד משהו להתקשט בו..
יש עוד תקווה ונחמה לטוב ולשלווה ולשקט..
ועד אז אני אטה אוזן.. לצד השני, כדי שכולם יראו.. :)
פרוייקט 365 - שבוע שני
השבוע היה קצת קל יותר לצלם - טיילנו יומיים בצפון והיה שפע של הזדמנויות.
הנוף משגע, הפריחה המיוחדת של הסתיו קרצה מכל פינה בצבעים מרהיבים.
והעננים.. וואוו, איזה יופי של צורה ועוצמה.
הקושי הגדול היה ..לבחור רק תמונה אחת ליום.
תהנו.
יום #1
בדרך לפגישה עם נשות עסקים קלטתי את זה בכניסה למסעדה ולרגע אחד ממש התחשק לי לעלות על האופניים אל חחש זה היה רגע קצר ממש.. :)

יום #2
בדרך לצפון, יש יתרונות כשיושבים ליד הנהג...אפשר לצלם..תמיד פותח לי את הלב לראות את הים פתאום נגלה אליי

יום #3
טיול בוקר בקיבוץ, האור שזרם משך אותי לעצור מולו..

יום #4
זה היה היום המאתגר שלי..כל היום הייתי במיטה עם צינון סתווי מרגיז... חליטת ענבים שהרתחתי בעצמי כל היום עשתה לי טוב בגרון וטוב בגלריה (עכשיו כשאני כותבת אני שמה לב שגם בשבוע שעבר רביעי היה נטול אנרגיות.. מקווה שהשבוע ישתנה הסיפור הזה..)

יום #5
הפרח בגני הציץ לו פתאום ובהתרגשות נתתי לו כבוד גדול.

ועוד קצת תמונות שצילמתי השבוע ולא נכנסו לפרוייקט..








