תופעות הלוואי
כל השבוע החזקתי בהן. במילים לטור הזה.
ביום ראשון הן פשוט הבריקו בי וידעתי שהן המילים שאני אוציא לאור השבוע.
ביום שני הקסם שלהן כבר דהה וברביעי כבר ממש לא זכרתי מה כל כך היה מיוחד במילים האלו.
ושוב חמישי, ושוב אני מול הדף הלבן וחושבת על תופעות הלוואי של הבחירות שלי..
לו בחרתי לשבת מול דף לבן נקי באויר הפתוח כשהטלפון רחוק ממני , יכולתי לשמור אותן, את אלו שהבריקו בי.
אולי היה בהן מסר חשוב למי שנפשו צמאה, כבר לא אדע..
אבל במקום זאת בחרתי להמשיך ולשוטט עם המצלמה.
יש בזה משהו נוח להכניס את הראש לתוך הקופסא הקטנה של העדשה
להתנתק מהעולם שבחוץ ולהתרכז בעולם משלי.
זה יותר נוח מלכתוב ( מי זוכר כבר איך עושים את זה על דף נייר)
וזה יותר פשוט מלהתחיל לתקן שגיאות הקלדה...
ואם אודה על האמת, הצילום מרגיע אותי הרבה יותר מהר משפיכת המחשבות על הדף.
המחשבות שלי תמיד צריכות איזה חמש מאות מילים כדי להתכנס למסר שיכול להיות מובן לעולם,
פעם חשבתי שאני עמוקה,
היום אני חושבת שאני מסתבכת עם המחשבות שלי בעצמי ועוד מצפה שאחרים יבינו אותם.
אבל ככה זה כשאנחנו מחלקים את כל הקרדיט לאחרים...
ואם נחזור לצילום... יש בהתבוננות הזאת בשיטוט הסתמי עם המצלמה, משהו בהתבוננות הזאת -
גורם לי להרגיש כאילו אמרתי לעולם כל מה שיש לי לומר בקליק אחד ,
ואם העולם לא הבין איך בתמונה של השתקפות שני זוגות רגליים הבעתי עכשיו את המחשבות העמוקות
ששוטטו בי מיום ראשון עד יום שלישי אז זו בעיה של העולם בכלל....
והלוואי והוא היה יותר מבין.
יש בקרים שאני מתעוררת בהם ואומרת .. הלוואי.
הלוואי יקרו דברים טובים כמו זה וזה וזה ואני מונה אותם בקול את כל הדברים שאני רוצה שהלוואי ויקרו.
יש בקרים שאני מתעוררת בהם ואומרת היום זה קורה. פשוט ככה. מדלגת על ההלוואי.
ויש בקרים שאני מתעוררת בהם ומקווה שהלוואי ויהיה בי כח ורצון להגשים את כל מה שכבר ניצב לפתחי.
כי אחת מתופעות הלוואי של משאלות הלוואי היא שצריך פשוט להגשים אותן כשהן קורות לנו.
ואז... מי זוכר בכלל מה רציתי להגשים ?..
טוב שיש תמונות שמחזירות אותי לרגעים האלו...ומזכירות לי
את תופעות הלוואי של ההלוואי האמיתי
ועד כמה זה לא פשוט-
פשוט
להיות.
פרוייקט 365 - שבוע שלישי
הגשם הביא איתו שלוליות וגרם לי לצהול כמו ילדה קטנה..
כדי לצלם השתקפויות בתמונות - צריך לרדת על הברכיים, הכי נמוך שאפשר, ואם צריך - גם להפוך את המצלמה של הסלולרי כך שתהיה הכי קרובה לשלולית, לחפש זווית שמשתקפים בה הדברים שבחרנו, לפעמים צריך להסתובב מסביב לשלולית עד שמוצאים את ההשתקפות היפה שרצינו..(ועל הברכיים זה ממש אתגר)
זה היה השבוע שלי בתמונות..
תהנו .
יום #1
הרכב היה בטיפול חורף , יצאתי לקחת את יעלי לחוג... בדרך מצאנו שלכת מקומית.
איזה כיף למצא יופי כזה ליד הבית.

יום #2
קפצתי לקניון לקפה , בחניה, משך לי את העין אופנוע אספנות , עם כפתורים של הרדיו כמו פעם... הנוסטלגיה שצפה בי כמעט גרמה לי לקבל הערה מהמאבטח :)

יום #3
כמו ילדה קטנה צהלתי וקיפצתי בשלוליות..

יום #4
עקבתי אחרי האנרגיה של רביעי השבוע וב"ה היא חזרה למסלול..
מיהרתי לרכבת, ידעתי שאני עלולה לאחר. אבל לא יכולתי להתעלם מהמראה הזה..

יום #5
השמש יצאה אחרי יום וחצי של גשם (ככה זה אצלנו במדינה..) ליוויתי את יעלי לביה"ס ברגל והמראה הזה כמו שיקף את מה שקורה בינינו בהליכות האלו. יעלי כמו ספר פתוח, רק היא ואני , יד ביד.
כל שאני צריכה לעשות זה... להקשיב.
לא תמיד זה פשוט.. במיוחד שלפעמים אני עוצרת לצלם..

ועוד קצת תמונות שצילמתי השבוע ולא נכנסו לפרוייקט..








