מסע כתיבה בעקבות עדשות
לפני כשבועיים השתתפתי בסדנת כתיבה אינטואיטיבית של
הדס הורודי
נושא הסדנא היה עדשות, כמובן שהתחברתי מיד :)
והנה המסע שאני עברתי דרך ההנחיה המיוחדת של
הדס הורודי.
עדשת הטלסקופ הכניסה בי חרדה של ממש וזכוכית המגדלת- הדליקה בי אור גדול.
מסע פנימי לתוך הנשמה בעקבות מילים ועדשות .
מקווה שתהנו.
מכוונת את העדשה פנימה ורואה צלליות.
שמה לב שהפוקוס לא מכוון, מכוונת שוב.
קשה לראות . מכוונת שוב, מחדש. מתחילה לראות טיפה אבק.
עוצרת, מנערת, מרססת מעט מים חיים ואז מכוונת את העדשה שוב.
ושוב מפקסת.
והפעם מתחילה לראות קווים וצורות
מתחילה לראות ריחות וטעמים
וכל מיני רגשות ורגעים שכבר שכחתי שקיימים שם בפנים.
מכוונת את העדשה מעט החוצה. לנשום.
מגלה שזה עשה לי טוב לתפוס מעט מרחק ולהיזכר שעד לפני רגע היה כאן אבק.
לחזור ולתת חמלה ואהבה עצמית
,
ולכוון פנימה
והפעם לראות פצעים שהגלידו ומחשבות שפרצו לאור , חלומות שהתגשמו
ורצונות שבאו לידי ביטוי.
מכוונת את העדשה פנימה שוב, זה לא פשוט הפעולה הזאת.
יש קווים ורגשות וטעמים שנראים כלא מחוברים לשורש
וצריך לכוון לאט לאט בעקבותיהם עד לנקודת החיבור
בה אני פוגשת
אותי.
טיפת הגשם האחרונה על החלון
אני עומדת מול החלון , מביטה בו בגשם הראשון.
זה שמנקה ומלכלך באותה נשימה,
עושה אור וחושך באותה הנשמה.
מודיע לנו שהנה נגמר האור ואני מול החלון לוכדת עוד רגע
האצבע שלי מלטפת מבפנים את מה שזולג לו מבחוץ
ואני מולה, הטיפה האחרונה שנשארה זולגת
והאצבע מלטפת אותה לכל אורכה
ואני חושבת כמה זה אופייני לי לפעמים להביט דרך הדברים החוצה..
עכשיו צריכה לשים את האמצבע לכל האורך ולרדת לכל האורך עד שנפגשת ברצפה הקרה
ורואה שהכל זלג
ופספסתי
והנה צריכה להשתדל עכשיו עם כל מטר מחדש
לעמוד שוב ולהביט ולשים את האצבע
מהטיפה הראשונה ולהרגיש את זה
כאן ועכשיו.
עדשת הטלסקופ
מה שרחוק מתקרב אליי ואין לי מושג למה
לא זימנתי את זה
גם לא עצמתי עין בשמירה
אבל אולי קצת פזלתי לכיוונים אחרים, רחוקים,
רציתי להיות "שם".
זה מוזר שיש דברים רחוקים שאני צועדת לקראתם ומכוונת את כל חושיי לעומתם
ורק שהרגליים צועדות לכיוונם אני מתחילה להתקרב.
אני הולכת לאיבוד ולא מצליחה לדמיין את זה
ישר עולות לי מחשבות שליליות ואני לא רוצה להיות שם.
זה לוקח אותי לכיוון הזה כי בד"כ הכל קרוב אליי וכל מה שאני רוצה להשיג
אני מתקרב אליו,
ופתאום
משהו מתקרב אליי.
זה הציף לי בפחד וחרדה ותיסכול ורצת חוסר אונים שאני לא יכולה לעצור
אולי באמת זה יגיע אלי ואני בכלל לא רציתי
זה רחוק ממני ואני רחוקה מזה.
זכוכית מגדלת
אני מחפשת את המילה שהלכה לי לאיבוד.
כמעט בכל שבוע אותו המרדף-
היא נעלמת ואני נאלמת.
ואף פעם זה לא נגמר באותה הצורה,
אבל מתחיל באותה הדרך.
אני זקוקה לה כדי להתחיל או לקשור או לסיים
והיא בורחת ממני, נעלמת, נאבדת בתוך..אין לי מושג בתוך מה..
לפעמים היא בתוך הדמיונות ולפעמים היא מתחבאת היטב מאחרוי קפלי הוילון
לפעמים בדופן חדרי הלב המביט.
אבל מה שתמיד קורה שם, במרדף הזה, בו אני דולקת אחריה,
כשאני מוצאת אותה, ואני תמיד מוצאת אותה,
היא מדליקה בי
אור גדול.
המראה השבורה
לכתוב מתוך השבר ולראות את כל החלקים.
אני מעבירה אצבע על הסדק.
זה שורט אותי.
כמו שזה שורט לראות פנים גדולות ונשמה ענקית דרך שבר קטן של זכוכית.
ואם הדס אומרת ששברי זכוכית הן הזדמנות חללכוד זוויות שונות,
אני חושבת שמראה שבורה היא הזדמנות לקנות מראה חדשה...
יש בו בסדק הזה, שהאצבע שלי עוברת עליו, חספוס מה..
החלק העליון חלק ופנים השבר מחוספס וזה הקטע של המראה בעיניי
שהיא מראה את החלק השטוח החלק אבל כשמעמיקים ורואים יש שם חספוס גדול.
הלכתי לאיבוד עם המילים והמחשבות
אני מעבירה את האצבע על הסדר רק כדי להגיד לעצמי
גם ללב שבור מגיע ליטוף של אצבע חומלת.
שלוליות-השתקפויות
מלמעלה למטה- מעורפת
מתארת אותי משתקפת בשלולית
נעליים גרביים אולי קצת שערות ברגליים
שפלי חצאית חגורה חולצה בתוך החצאית
קצה שרשרת שמשדרת קו אורך כמו כל שומניי נעלמו
סנטר חד
חיוך רחב
אף שבור
עין טובה מימין ועין טובה משמאל
שתי צלקות במצח
שערות לא צבועות שורשים לבנים
מטפחת זרוקה מרושלת
כל מה שהוא אני פעמיים
פעם אמיתי ופעם משתקף
כשמסתכלים במבט
מלמטה למעלה מתוך השלולית
העיניים הטובות חודרות אליי כמו יודעות כמה ערפל אני מכניסה
כשאני מתבוננת בעצמי
נועת המים הקלה מאפשרת לדמעה להסתתר ולא לבלוט.
חדות המבט מאפשרת לי להגיד לעצמי
את ראויה לטוב והוא כאן את רק צריכה לשנות
את הזוית את הכיוון את המבט לחדד מעט את הפוקוס
ולהיטיב
מבט
גם
בעבורך.
פרוייקט 365 - שבוע רביעי
הטור הזה נכתב ביום רביעי בערב.
ארבע תמונות שמשקפות מעט ממה
שהיה השבוע שלי ..
תהנו
.
יום #1
סיימתי יום צילומים בחוף ניצנים . חוף הבית. תמיד מוצאת שם עניין...

יום #2
סיימתי יום צילומים בחוף זיקים. החוף השני האהוב עליי ..

יום #3
יצאתי עם התלמידים להתאמן על קומפוזיציות בגן השעשועים.. זה תמיד מרגיש קצר.. (אפילו לא עצרתי לערוך..)

יום #4
הגעתי לצילומים בבית מעלף.. זה כיף לראות איך אחרים מגשימים חלומות שיש לך. נותן הרבה השראה..

יום #5
אשלים לכם בשבוע הבא :)
ועוד קצת תמונות שצילמתי השבוע ולא נכנסו לפרוייקט..








