מישהו הזמין שגרה ?
ואני חשבתי שיהיה לי מצ'עמם השבוע...
בכל זאת , הילדים כולם חזרו לשגרה, והשאירו אותי לבד עם... היומן ומה שכתוב בו..
אבל זה הגיע - קול כזה שלא ידעתי לזהות מאיפה הוא בא... בהתחלה הוא היה חלש אבל כשהקשבתי רוב קשב -
הצלחתי לזהות !
הלב.
הלב שלי חזר להשמיע קולות !
זה לא שעומס החום ירד ממני ואיוורר לי קצת את המוח והמחשבות , ממש לא.
אלו היו לגמרי האנשים איתם נפגשתי שהדהדו לי את הלב שלהם תוך כדי שהם מחבקים את הלב שלי.
זה התחיל במפגש עסקי שהנחיתי במסגרת ארגון עצמאית , לכל מפגש כזה אני מתארגנת ברצינות, מכינה את התוכנית כך שתיגע גם בלב המשתתפות וגם בלב העניין, סיימתי את המפגש בשיר שכתבתי במיוחד שנגע לכולן בנקודה הרגישה הזאת שנקראת שנה חדשה.
זה המשיך בלקוחות שפירגנו על צילומים של ארוע פתיחת שנה נהדר ומרגש
והמשיך בקהל שקיבל ממני את המידעון החודשי ( או שבועי, תלוי במוזה) ולמרות שקיבל אותו פעמיים (סליחה על זה, עברתי לתוכנה חדשה...) למרות כל זאת - השיב לי במילים משלו לתיבת המייל שלי. אולי זאת היתה השנה החדשה שניגנה לכולנו בלב, אולי היו אלו המילים שלי , אולי התמונות, זה לא באמת חשוב כשהלבבות מתחברים.
וזה קרה גם היום במפגש מיוחד בסדנת צילום שהעברתי
בחברת קרמיקה , הם מצידם רצו להיות יצירתיים ולפנק את קהל הלקוחות שלהם (מעצבי פנים) בסדנת צילום.
לקראת סוף הסדנא נכנס גבר לבוש פריסטייל כזה, מכנס קצר וחולצה חצי רשמית , ויושב מולי בחלק האחרון של הסדנא.
חשבתי שהוא אחד הספקים של המקום או אחד המוזמנים..
בסוף הסדנא , הנהנתי לו לשלום ותודה, ואז הוא גילה לי שהוא המנכ"ל של החברה וכשהחבר'ה שלו הזמינו אותי הם הוסיפו לו שיהיה מעניין - אז הוא בא לשמוע.
ושהסוף של הדברים שלי היה מצויין ושהוא מאוד נהנה.
אז אחרי שהסמקתי והנהנתי בתודה הזמנתי אותו להצטרף לחלקים הראשונים של הסדנא הנוספת שתתקיים שם איתי בשבוע הבא.
נפרדנו בחיוך.
וככה סגרתי את השבוע הראשון של השגרה.
ואם ככה נראית שגרה- אז אותה אני מבקשת לי.
מפגשי ללבות פתוחים , אוהבים, מחזקים מושלמים וגם... משלמים :)
קצת ממה שהלב שלי אסף בעדשה השבוע..
הנה השיר שהקראתי במפגש בתחילת השבוע
שתהיה שנה טובה על כולנו.
תגידו אמן.
הַשָּׁנָה הַזֹּאת תַּעַבְרִי בָּהּ בַּדֶּלֶת
כְּשֶׁלְּרֹאשְׁךָ כִּתְרֵךְ הַשָּׁבוּר
מֵהַפַּעַם הַהִיא בָּהּ נֶאֱלַצְתְּ לְהִתְכּוֹפֵף בְּאַחַת,
כְּדֵי לְהָגֵן עַל הַלֵּב מֵחִצֵּי תַּרְעֵלָה.
הַשָּׁנָה הַזֹּאת תַּעַבְרִי בָּהּ בַּדֶּלֶת
כְּשֶׁרַגְלַיִךְ שְׂרוּטוֹת,
מִשִּׁבְרֵי הַזְּכוּכִיּוֹת שֶׁנִּפַּצְתְּ בִּצְמִיחָתֵךְ.
הַשָּׁנָה הַזֹּאת תַּעַבְרִי בָּהּ בַּדֶּלֶת
עִם גְּלִימָתֵךְ הַקְּרוּעָה מִמִּרְדָּפִים אַחֲרֵי הָרוּחַ
ַהַזֹּאת הַנּוֹשֶׁבֶת בָּךְ, בְּעַצְמוֹתַיִךְ, בִּשְׁלִיחוּתֵךְ.
הַשָּׁנָה הַזֹּאת תַּעַבְרִי בָּהּ בַּדֶּלֶת
שְׁבוּרָה, פְּצוּעָה, עֲיֵפָה
מְחַיֶּכֶת
יוֹדַעַת
כִּי כְּשֶׁתַּעַבְרִי בָּהּ בְּדֶלֶת
תִּזְדַּקֵּף קוֹמָתֵךְ, יִתְיַשֵּׁר כִּתְרֵך
ְיַגְלִידוּ פְּצָעַיִך
ְוְכֹל הַסְּדָקִים כֻּלָּם
יָשִׁירוּ לָךְ שִׁיר הַלֵּל.









