פותחת פה או פותחת עין
אני מהמרת פה
אבל אתם בטח מכירים את זה שאתם נפגשים עם אנשים ומתגלגלת שיחה על איזה נושא..
ניקח לדוגמא.. תזונה.
ויש שיחה ערה וכל אחד מוסיף משלו ומה הוא כן ומה הוא לא ואת אומרת בכזאת "גאוות הצלחה"
- מלאווח ? כבר שלוש שנים שאני לא מכניסה הביתה. אני מאוד אוהבת לאכול מלאווח אבל לא מכניסה הביתה כדי לא להתמודד עם זה...
וכולם מלאי "הערצה" להצלחה הזאת שלך...עם המלאווח.
ואת חוזרת הביתה ומגלה שדווקא הערב המתבגרת החליטה שנמאס לה שאין בבית מלאווח והלכה וקנתה כמה חבילות , שיהיה לכולם לארוחת הערב. והמחבת כבר מקפיצה אחד ועוד אחד.
אז את , ז"א אני, מתיישבת, ואומרת לעצמך שלא יקרה כלום אם תשבי בארוחה משפחתית של מלאווח ותאכלי רק ביצה ורסק.. טוב אולי רק חתיכה אחת קטנה.. ועוד אחת...ובלי ששמת לב חיסלת מלאווח אחד שלם.
ושלוש שנים של הצלחה נמחקו בארוחת ערב אחת
ופתחת ת'פה הגדול שלך (תרתי משמע) והרסת לך הכל...
או שמדברות כמה אמהות על התמודדויות עם הילדים ואת אומרת בשקט "עניו" כזה שמאז ששמעת את השיחה של ההיא עם ההוא את ממש משתדלת לא לכעוס. ויש לך את השיטות ההם, את המחברת ההיא, את המקום הבטוח ההוא שאת ניגשת אליו בשעת כעס ואת ממש מצליחה עם זה יפה (!) וכולן מסתכלות עליך בהערצה ומבקשות קישור לשיחה של ההיא עם ההוא,
ואת מגיעה הביתה ומשהו קטן מפוצץ אותך, ז"א אותי, ואת כועסת. על כולם. ואחר כך עוברים עוד יומיים לפחות בהם את כועסת על עצמך שכעסת.
תראי איך פתחת את העין על הכעס הזה והוא התפרץ.. ולא משנה כמה עבדת על זה, ועבדת על עצמך – את משכנעת את עצמך שזו היתה בסה"כ עבודה בעיניים....
אז אני מהמרת פה
אבל זה תמיד קורה לי אחרי שאני מדברת עם אנשים על הצלחות כאלו ואחרות שלי.
יש שיגידו שאני פותחת עין, מה שבטוח- פתחתי את הפה.
ובפתיחת פה הזאת , כנראה , זימנתי לי אתגר שקורא לי :
האמנם ??
האמנם גברת יאיר את מצליחה לשלוט בתזונה שלך ? או בכעס ? או ביכולת שלך להצליח במשהו כזה או אחר ?
האמנם ?? בואי נבחן...ובכן..
את לא !!!
אני מאוד נזהרת במילים שלי על עצמי. (ועל העולם)
ועברתי ועודני עוברת מסע מאוד מאוד משמעותי בלתת לכל רגע את הכבוד המגיע לו,
ואת הפרופורציה המתאימה לו.
לרגעים של הצלחה, כמו לרגעים של חוסר הצלחה.
אני חושבת שכולנו מתמודדים עם אתגרים. אתגרים קטנים כאתגרים גדולים. כולנו. כל הזמן.
ואנחנו שואבים הרבה כח משיתוף בהתמודדות הזאת. בדיבור על זה. כאילו אנחנו מנכיחים את האתגר ואת היכולת שלנו להתמודד איתו.
וזו רק הבחירה שלנו איך למדוד את ההצלחה שלנו.
האם לתת לרגע של אי-הצלחה להפוך אותי ללא מצליחנית?
האם לתת לשעה אחת לא טובה להפוך לי את היום ללא טוב ?
אני חושבת שכשנגיע ל 120 , ונסתכל על החיים שלנו מלמעלה-
לא יראו לנו סרט וידאו באורך 120 שנה... אני חושבת שנראה את החיים כאוסף של תמונות.
תמונה של רגע מוצלח, ותמונה של רגע אחד פחות, תמונה של רגע אחד של נחת, ותמונה או שתיים של רגעים אחרים...
ומשכך-
אני מסוגלת למסגר כל רגע כתמונה בפני עצמה. ולהסתכל אחורה על היום שלי , על ההתמודדויות שלי , על החיים שלי –
כאוסף של רגעים. בהם בחלקם אני צולחת את האתגר
ובחלקם אני מצטערת שפתחתי את הפה...
בתמונה :
עיניים טובות פתוחות לרווחה. מצליחות לזהות בכל רגע את הפוטנציאל ואת היכולת להיות יותר טובה.

יערית יאיר
צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע
סדנאות צילום
סדנאות פוטותרפיה








