מחשבות ברזל שבוע שלושים ושש
לאחותי
את שומעת , אחותי ?
אני שומעת אותך. את הלב שלך.
לא ככה מלמעלה,
אני שומעת אותך מבפנים.
אחותי, את שומעת ?
אני ואת - אולי לובשות כיסוי שונה ללב,
ואולי הדרך שלנו מרוצפת אבנים שונות
אבל התחושות שלנו, אחותי, אותן התחושות.
גם אני, כמוך, הולכת רגע כפופה רגע זקופה.
גם אני, כמוך, אחותי, בטוחה שכולן זקופות פה מסביבי,
שזה רק הלב שלי הפצוע, המשתוקק.
את מבינה , אחותי ? את מבינה.
כי רק אנחנו, אחיות בלב, מבינות אחת את השניה.
כולנו משתוקקות לאותה אהבה בוערת
כולנו רוצות שירצו בנו, שיראו אותנו
כולנו רוצות לדעת שהצלחנו לגעת
כולנו רוצות להגיע בלי להזיע
גם לי כמוך, אחותי, לא סיפרו כמה קשה ומורכב ומלא אבק ויזע המסע הזה הנקרא
חיי-אשה
אבל גם לי, כמוך, היה ברור שאני לא צועדת פה לבד.
שתהיה לי אחות אחת או שתיים לפחות שיצעדו איתי בדרך,
שירימו לי את הלב כשהוא כבד, שיתנו לי כתף כשאני מתמוטטת,
שיחזיקו לי את הגב בפני השער שנפתח.
את רואה, אחותי, הוא נפתח.
ואת ואני וכל האחיות בלב נצעד בו
פעם בראש זקוף ועוד פעם בראש זקוף
ונחזיק אחת לשניה את הלב, שלא יקרוס מעוצמת השמחה וההתרגשות.
נצעד בו פעם את
ופעם אני
ופעם היא
ופעם את
ושוב אני
וככה נעבור את המסלול הזה שנקרא
חיי-אשה
ונקבל בו בשער הזה הפתוח את בנותינו שילכו בו
במסע-החיים הזה
ונספר להן רק על כל היופי וכל הטוב וכל האור וכל האהבה.
ואת כל האכזבות והשריטות והפחדים נארוז להן בקופסא,
כשיגיעו לגיל שלי ושלך אחותי, הן יגלו את זה לבד.
והן יאשימו אותנו, אחותי, את יודעת. הן יאשימו אותנו.
למה לא סיפרת לי שאהבה זה כואב ?
למה לא הזהרת שלפעמים לב נשבר ?
הן יטיחו בפנינו את כל היופי והטוב והאור והאהבה,
ואנחנו, אחותי, נשב שם ונחייך, ונלטף
ובשקט נלחש:
בתי,
אם היית יודעת מראש שמסע חיי-אשה מורכב הוא גם מכאב ושבר ואכזבה,
ההיית מוותרת עליו ?
ההיית מוותרת עליך ?
ונשעין ראש על כתף ונסמוך לב אל לב.
את שומעת, אחותי?
כי אפשר לעבור חיים שלמים עם שברים שצריך לאחות,
אך קשה הוא מנשוא מסע חיי- אשה ללא אחות.
יערית יאיר
צלמת ארועים , תדמית, משפחות בטבע
סדנאות צילום וסדנאות פוטותרפיה









